רע"א 4991/03

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעה על פי הדין ולא רק על סמך הסכמת הצדדים. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שסמכותו המהותית של בית משפט השלום לדון בתביעות הנוגעות למקרקעין מוגדרת בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, הכולל תביעות בדבר שימוש במקרקעין, כפי שהובהר במקרים קודמים כגון שמש נ' מפעלי מים ואחרים. מדובר בעוולת מטרד ליחיד, הנופלת לסמכותו של בית משפט השלום כאשר התביעה נוגעת להפרעה לשימוש רגיל בקרקע, כפי שניתן לראות בתקדימים כמו מילוא נ' סיני. למרות שהסעד המבוקש היה צו הריסה, הוא נקבע כבלתי רלוונטי לתחום השיפוט. בפסק הדין צוין כי חלוקת הסמכויות הנוכחית בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי היא מיושנת, מיותרת ומכבידה, כפי שהתבטאה הנשיאה שמגר במקרים קודמים. בית המשפט טען נגד הגבלה נוספת של סמכותו של בית משפט השלום, במיוחד לאור יכולתו לטפל בתביעות כספיות משמעותיות. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב בסך 10,000 ₪.