ת"א 1040/04

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על שתי חלקות קרקע, 3 ו-7, הנמצאות ברמת הגולן. החלקות נרשמו על שם מדינת ישראל לאחר הליכי הסדרת קרקעות. שני תושבי כפרים ברמת הגולן, תובע 1 ותובע 2, הטוענים כי רכשו זכויות בקרקע, עותרים לבית המשפט לבטל את רישום המדינה ולהורות על רישום חלקים מהקרקע על שמם. תובע 2 מבקש לרשום שטח של 20 דונם על שמו, ואילו תובע 1 מבקש לרשום את יתרת השטח של 10,602 דונם. התובעים טוענים כי הרישום בהליכי הסדר המקרקעין הושג במרמה, בחוסר תום לב ו/או שלא כדין. כן הם טוענים לזכויות בקרקע על בסיס שטר חוב טורקי, קושאן וחזקה ועיבוד ארוך טווח של הקרקע על ידי התובע 1 ויורשיו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. הקושאן התורכי, אשר לטענת תובע 1 מוכיח את בעלותו של סבו על הקרקע, אינו קביל שכן המסמך המקורי לא הוצג. בנוסף, התובעים לא הגדירו באופן ברור את שטח הקרקע שהם תובעים, דבר המקשה על קביעת זכויותיהם. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי הליכי הפשרה היו מזויפים או פסולים. שכניהם ובני משפחתם של התובעים היו מודעים להליכים והשתתפו בהם, דבר המעיד על כך שההליך לא הוסתר. כמו כן, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להמשך החזקה ועיבוד הקרקע לתקופה הנדרשת. ככלל, התובעים לא הוכיחו זכויות כלשהן במקרקעין, וטענתם לתיקון הרישום אינה מבוססת. לפיכך, בית המשפט דוחה את תביעת התובעים ומורה להם לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. פסק הדין מדגיש את סופיות הרישום בטאבו ואת אי עמידתם של התובעים בקריטריונים החריגים לתיקון הרישום.