ע"א 1123-09-13

תקציר

פסק דינו של השופט יעקב שינמן מאפשר ערעור על דחיית תביעה, שנדחתה על סמך פסק דין קודם. בפסק הדין הקודם נקבע כי המערערת הסתמכה על תעודה שאינה קיימת ולא הביאה כל ראיה לכך שנעשו ניסיונות לאתרה ובהתאם לתקנה 112 לסדר הדין האזרחי התביעה נדחתה. עם זאת, לאחר בחינת הטענות שהציג המערער, מצא השופט שינמן כי אישור משרד הפנים, עליו נטען כי המערער הסתמך עליו, לא היה חלק מהמסמכים שהוגשו במסגרת התביעה ואף לא נדרש על פי דין. לפיכך, לא היה מקום לדחות את התביעה בעילות אלה. עוד ציינה השופטת כי מהמסמכים שהציגה המערערת עולה כי הסמכות לגבות מיסים נבעה מהחלטות מועצת עמק לוד ולא ממשרד הפנים. השופט פירט את המבנה ההיררכי של המועצות האזוריות והוועדות המקומיות ואת החוקים החלים עליהן. על פי חוקים אלה, סמכותה של הוועדה המקומית להטיל מיסים תלויה באישור המועצה האזורית. השופט התייחס גם לחוק ספציפי הקובע את הצורך באישור שר הפנים ושר האוצר ל"הטלת מסים ראשונה" על ידי הוועדה המקומית. השופט טען כי מאחר שהארנונה של הוועדה המקומית אושרה לכאורה זמן רב לפני שנת 2005, היא אינה זקוקה לאישור משרד הפנים. השופטת הדגישה כי דחיית תביעה היא צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק כאשר ניכר כי אין לתביעה סיכויי הצלחה, מה שאין כן כאן. לפיכך, יש להחזיר את התביעה לבית המשפט קמא לדיון לגופה. בנוסף, מאחר שהערעור התקבל אך גם בשל טעות שביצע בא כוח המערער, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו.