רחד"פ 44069-05-24

תקציר

פסק הדין הנדון נוגע לערעור על החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בנוגע להליך חדלות פירעון נגד חייב. שגה בית משפט קמא בפרשנותו לחוק ולסמכות השיפוט בענייני חדלות פירעון. היא הגדירה באופן שגוי את המחלוקת ועשתה מספר טעויות בפסיקותיה. החלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה יכולה לעמוד ודינה להתבטל. תפקידו של הממונה הוא לפקח על תקינותם, יעילותם והוגינתם של הליכי חדלות פירעון, ואילו לממונה על חדלות פירעון יש סמכות לבחון את הנסיבות המובילות לחדלות פירעון ואת התנהלות החייב. סמכות הביקורת השיפוטית המינהלית נתונה באופן בלעדי לבית המשפט המינהלי המוסמך. סמכותו של בית משפט קמא מוגבלת לדון בעניינים פרטניים והוא אינו מוסמך לדון במדיניותו הכוללת של הנציב או בתוקפם של נהליו. במקרה זה פתח החייב בשלושה הליכי חדלות פירעון. בית המשפט מצא כי החייב לא פעל בתום לב, לא שיתף פעולה באופן מלא עם הממונה ולא המציא את כל המסמכים הנדרשים. בנוסף, לחייב הייתה היסטוריה של צבירת חובות והוספת נושים חדשים בהליכים הבאים. קביעתו של הממונה בדבר הכנסתו בפועל של החייב, בהתבסס על שכר המינימום, הייתה ראויה בהתחשב בנסיבות. נוהל הממונה, הקובע תשלום חודשי לתקופת הביניים, מחייב אך כפוף לביקורת מינהלית. הקריטריונים לקביעת תשלומים חודשיים תואמים את החוק ומעניקים אחידות ושוויון בין החייבים. סעיף 19.5 לנוהל קובע כי התשלום החודשי לחייב מובטל בלתי מוצדק צריך להתחיל ב-150 ש"ח לחודש למשך שלושה חודשים, ולאחר מכן להיקבע על בסיס שכר המינימום. נוכח חוסר תום הלב של החייב ונסיבותיו הספציפיות של המקרה, הערעור מתקבל והחלטת בית משפט קמא מתהפכת. החייב נדרש לעמוד בצו התשלומים שקבע הממונה לתקופת הביניים.