בג"צ 6977/98

תקציר

במקרה זה התייחס בג"ץ לעתירה שהגישו עובדי מדינה שתארים אקדמיים שלהם מאוניברסיטאות באנגלית לא הוכרו כדמי תעסוקה על ידי הוועדה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל. הוועדה, שמונתה על ידי המדינה, הגיעה למסקנה כי רבים מהתארים הללו, שהושגו בהתכתבות או בשלוחות מקומיות של אוניברסיטאות זרות הפועלות בישראל, לא עמדו בקריטריונים הנדרשים בשל הכרה מופרזת בחוגים וקיצור משך הלימודים בהשוואה לסטנדרטים הישראליים. העותרים טענו כי ההחלטה אינה סבירה, מפלה ומפרה הבטחה מנהלית. עם זאת, בית הדין אישר את החלטת הוועדה, והדגיש את הצורך בשוויון בהכרה בתארים זרים ומקומיים כדי להבטיח תנאי העסקה הוגנים. תפקידה של הוועדה היה להעריך את שקילות התארים הזרים מבלי לפגוע באוטונומיה האקדמית של המוסדות. היא דרשה מהתארים להיות "שלמים" מבלי לקבל לימודים חלקיים להכרה. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענת האפליה. העתירה נדחתה מטעם העותרים 1-13, שכן דרישות הוועדה נחשבו סבירות ובסמכותה. עם זאת, עניינו של העותר 14 הושעה עד להכרעה בתיק אחר. החלטת בית המשפט לא כללה צו להוצאות, המשקף הסכמה בין השופטים על פסק הדין שניתן על ידי השופט אנגלרד.