ע"א 6936/00

תקציר

המקרה עסק ברופא שיניים מורשה בישראל, ד"ר שאמי חוסיין, שהועמד לדין משמעתי לפי פקודת רופאי השיניים 1979 בגין רכישת שאלות בחינה בניסיון לרמות בבחינת הרישוי שלו לרפואת שיניים. ההליך המשמעתי, שכלל התליית רישיונו לשנה, התבסס על כך שד"ר חוסיין עבר עבירה פלילית טרם קבלת רישיונו. ד"ר חוסיין ערער על ההחלטה וטען כי לשר הבריאות אין סמכות לפתוח בהליכים משמעתיים בגין מעשים שנעשו לפני שהפך לרופא שיניים. בית המשפט העליון פסק לטובתו של ד"ר חוסיין וקבע כי ההליכים המשמעתיים נגדו התנהלו בהיעדר סמכות ולכן אינם תקפים. החלטת בית הדין התבססה על פרשנות סעיף 45 לפקודת רופאי השיניים, המתווה את הנסיבות בהן ניתן לנקוט צעדים משמעתיים נגד רופא שיניים. מלשון הסעיף משתמע כי ניתן לנקוט צעדים משמעתיים רק בגין מעשים שבוצעו לאחר קבלת רישיון רופא שיניים. בית הדין הסתמך גם על עקרונות של סמכות משמעתית, הקובעים כי יש לפתוח בהליכים משמעתיים רק בגין פעולות שננקטו בעת שאדם חבר בגוף מקצועי. ענישה רטרואקטיבית על פעולות לפני הצטרפות למקצוע אינה ראויה, ובית המשפט סירב לפרש את החוק באופן שיהפוך את התוצאה לתלויה בגורמים מקריים. בנוסף, הרכב הוועדה המייעצת שמינה שר הבריאות לדון בעניינו של ד"ר חוסיין לא היה שלם, מה שעל פי החוק הישראלי הפך את הדיון לפסול. היעדרותו של חבר ועדה במהלך הדיונים פגעה בזכותו של ד"ר חוסיין לשימוע הוגן, וללא שימוע תקף, אמצעי המשמעת שהוטלו עליו בטלים. לפיכך קיבל בית המשפט את ערעורו של ד"ר חוסיין וביטל את התליית רישיונו לרפואת שיניים.