ת"א 19468-04-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפרה לכאורה של הסכם מכר והסכם שיתוף הנוגעים לחלקת קרקע. התובעת טענה כי אי חתימת הנתבעים על תצהיר גרמה להפרת חוזה וגרמה לעיכובים בקבלת היתר בניה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי אין להם חובה לחתום באופן עיוור על התצהיר שהוגש להם. בית המשפט מצא כי ההבדלים בין המסמכים אינם מבוטלים, וזכותם של הנתבעים לבקש הבהרות, שלא סופקו. כמו כן, לא נמצא קשר סיבתי בין מעשי הנאשמים לבין השיהוי בקבלת ההיתר. השופטת הדגישה כי החובה להגיש בקשה לחלוקת חלקה מוטלת אך ורק על התובעת, שעשתה זאת רק בשנת 2020. השיהוי בהגשת הבקשה לא יוחס למעשי הנתבעים. בנוסף, סירובם של הנתבעים לחתום על התצהיר נמצא כעילת תביעה מתמשכת, שניתן היה לטפל בה במקביל לתביעת הפינוי הקודמת. החלטת התובעת לפצל את התביעות נתפסה כמיותרת ומטרידה את הנתבעים ואת בית המשפט. משכך, דחתה השופטת את התביעה במלואה והורתה לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪. פסק דין זה, שניתן בהעדר הצדדים ביום 15.5.2022, מביא את התיק לסיומו.