ב"ל 11483-05-21

תקציר

התובע, נכה, תבע את המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) על כך שסירב להעניק לו קצבה מיוחדת כחלופה לתחבורה ציבורית. הקצבה מיועדת לנכים הזקוקים לסיוע או להשגחה או שמוגבלותם מונעת מהם להשתמש בתחבורה ציבורית. בית המשפט מצא כי החלטת הנאשם לא נבחנה כראוי והתבססה על הערכה חלקית. השופטת הדגישה כי אין להגביל את הערכת יכולתו של התובע להשתמש בתחבורה ציבורית לבדיקה בביתו, שכן רעידות, עצירות והתקהלויות באוטובוס אינן מדומות בסביבה ביתית. עוד ציינה השופטת כי טופסי ההערכה בהם השתמשה הנתבעת לא היו מספיקים ולא סיפקו ראייה הוליסטית של מצבו ואורח חייו של התובע. עוד נטען, כי היעדר הנחיות ברורות מצד הנתבעת בדבר הפעלת שיקול הדעת והיעדר טפסים מקיפים תרמו לחוסר בחינה מספקת של בקשת התובע. למרות שהשופטת לא קיבלה את טענת התובע במלואה, התיק הוחזר לנתבע לעיון חוזר. הפעם, ההערכה תכלול את כל המידע הרלוונטי, כולל פסק הדין. הרשויות המוסמכות יערכו בדיקה משלימה כדי לקבוע האם התובע אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית ואם כן, מהי גובה הקצבה המיוחדת לה הוא זכאי. כל צד יישא בהוצאותיו, ויש לו 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.