תא"ק 12788-10-09

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, דלקול, ונגד הנתבעת, העירייה, בשאלה האם ההסכם בין הצדדים בוטל כדין. העירייה לא עמדה בשתי התחייבויות מרכזיות במסגרת ההסכם. ראשית, היא לא קיבלה את אישורו של שר הפנים בפרק זמן סביר – האישור הגיע שמונה וחצי שנים לאחר חתימת ההסכם, שבית המשפט קבע כי היה מאוחר מדי. האישור היה תנאי השעיה על פי ההסכם, והמועד הסביר למימושו חלף כאשר דלקול שלחה את הודעת הביטול. בית המשפט מצא כי ההודעה נשלחה כדין לאחר שבקשות של דלקול להשלמת העסקה לא נענו במשך שנים. שנית, העירייה הפרה את חובתה לפנות פולשים מהקרקע הנדונה. למרות שהעירייה טענה כי נודע לה על הפולשים רק בשנת 2000, הם לא פונו למרות צו בית משפט לפינויים בשנת 2004. גם הפעם התעלמו מבקשות רבות של דלקול לביצוע הפינוי. מאחר שההסכם בוטל כדין, זכאית דלקול להשבת הכספים ששילמה על פי ההסכם. בית המשפט הורה לעירייה להשיב את הסכום של 2,523,308 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הודעת הביטול. עם קבלת תשלום זה, תבוטל הערת האזהרה על הקרקע לטובת דלקול. העירייה תישא גם בהוצאות התביעה וכן בשכר טרחת עורך דינו של דלקול, שמסתכם ב-150 אלף שקל.