פר"ק 12115-12-16

תקציר

השופט פסק לטובת בקשת המנהל המיוחד להטיל על המשיבים אחריות אישית לחובות החברות שניהלו. נמצא כי המשיבים, שהיו בעלי מניות ודירקטורים בחברות בעת פירוקן, העבירו את הנכס היחיד של החברות - הזכות להפעלת בית מלון - בין גופים שונים שבשליטתם בניסיון להתחמק מנושים. התנהלות זו נחשבה לתרמית ולהפרת חובות הנאמנות שלהם, המצדיקה אחריות אישית לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. השופט הורה למשיבים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם את מלוא חובות החברות, שנותרו להכרעה סופית, וכן את שווי הפעילות המוברחת שהועברה למשיב 3. בנוסף, חויבו המשיבים לכסות את הוצאותיו ושכר טרחתו של המנהל המיוחד בסך 50,000 ₪. הבקשה נגד המשיב 3, שנמצא כי לא היה מעורב בפעילות המרמה, נדחתה. השופט הדגיש כי חוסר שיתוף הפעולה של המשיבים לאורך כל החקירה הצדיק את שיטות קבלת המידע והמסמכים של המנהל המיוחד.