ע"א 1/84

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על פיצוי בגין נזקים שנגרמו לגידולים חקלאיים בחלקת אדמה. המערערים, שהיו החוכרים של הקרקע, תבעו את הפיצויים בבית המשפט בשם המשיב, בעל הקרקע. עם זאת, המשיב טען כי הסכם החכירה פקע וכי המערערים מסיגי גבול במקרקעין. בית משפט השלום קיבל תחילה את טענת המערערים, אך הם ערערו על שכר הטרחה הנמוך שנפסק להם, שהיה נמוך משמעותית מהתעריף המינימלי שקבעה לשכת עורכי הדין. בינתיים הגיש המשיב ערעור נגדי לגופו של פסק הדין. ערכאת הערעור שלערעור דנה תחילה בערעור שכנגד ואישרה את ממצאי הערכאה הקודמת לפיהם המערערים היו הבעלים החוקיים של המקרקעין ולא מסיגי גבול. בית המשפט מצא כי הראיות והנסיבות תומכות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר ואין מקום להתערב בממצאיה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המערערים, באמצעות מכתבו של בא כוחם, הודו בזכותו של המשיב לכספי הפיצויים או הסכימו להסדר משותף. הודגש כי המכתב רק ציין את נכונות המערערים להגיע להסכם ולא היווה הודאה בזכויות משותפות. בהתייחסו לערעור המקורי, הסכים בית המשפט כי שכר טרחת עורכי הדין שנפסק נמוך משמעותית משיעור המינימום. השופט לא סיפק כל הצדקה לחריגה משיעור המינימום, ולפיכך הערעור התבקש. בית המשפט תיקן את פסק הדין כך שישקף סכום מוגדל של 106,455 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולם על ידי המשיב למערערים. כן נפסקו למערערים שכר טרחת עורך דין בסך 1,250,000 ₪ בגין הערעורים. לפיכך התקבל הערעור, והערעור שכנגד נדחה.