דב"ע מג/123 - 3

תקציר

במקרה שהוצג, הסוגיה נסובה סביב חיסיון מסמכים הקשורים לוועדה למענקי קביעות באוניברסיטה, אשר התבקשו לעיון עובד שטען לפיטורים שלא כדין. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם יש לחשוף בפני העובד את הרשומות, הנחשבות חסויות על ידי האוניברסיטה, למרות טענות לפגיעה אפשרית בחופש הדיון של הוועדה. בית הדין לעבודה סירב בתחילה לאפשר לעובד לעיין בפרוטוקול, בנימוק של חיסיון לפי סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה ותייג את המרדף של העובד אחר ראיות כ"דיג". עם זאת, בערעור הוגש ערעור על החלטה זו. ערכאת הערעור הבהירה כי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה לא נועד להטיל חיסיון מחמיר יותר מהחוקים הכלליים הקיימים, אלא להגמיש את הליכי ההוכחות כדי להבטיח שניתן יהיה לגלות את האמת. בית הדין שם דגש על איזון בין אינטרסים, הגנה על חופש הדיון של הוועדה תוך שמירה על זכותו של העובד לבחון את הרציונל העומד מאחורי החלטות המשפיעות על גורלו התעסוקתי. הוחלט כי ניתן יהיה לעיין בפרוטוקולים עם מידע רגיש כדי לאזן בין האינטרסים הללו, תוך השמטת שמות ותכנים שאינם קשורים. בית המשפט הגיע למסקנה כי איסור גישה למסמכים על בסיס ההנחה של "דיג" אינו מוצדק, במיוחד כאשר צד אחד מחזיק בכל המידע הקריטי. האוניברסיטה נדרשה להגיש את המסמכים לרשם בתי המשפט, אשר ימחק שמות ומידע לא רלוונטי לפני שיאפשר לבא כוח העובד לעיין בהם, כדי להבטיח שהפיקוח לא יתרחב מעבר לבחינת הלגיטימיות של החלטת הקביעות. בנוסף, בית המשפט הורה לאוניברסיטה לכסות את הוצאות המערערת, ובכך אישר את עקרון הגישה ההוגנת למידע רלוונטי בסכסוכי עבודה.