פש"ר 33864-01-14

תקציר

ההחלטה מתייחסת לאגרה הנדרשת לערעור על החלטת תביעת חוב בהליך פלילי. המבקש, חייב, ביקש החזר של שכר הטרחה ששולם בעת ערעור על החלטת מנהל העיזבון בנוגע לתביעת חוב ספציפית. בית המשפט דחה את הבקשה. תפקידו של נאמן בבחינת תביעות חוב הוא מעין שיפוטי, ומקנה לו את הכוח להסתכל מעבר לפסק הדין ולחקור את מקור החיוב. החלטות הנאמנים זוכות אפוא לכבוד ובית המשפט לא ימהר להתערב, במיוחד כאשר הערעור מוגש על ידי החייב זמן רב לאחר ההחלטה. עוד קבע בית המשפט כי לא צריך להיות הבדל מהותי באופן הטיפול בערעורים, בין אם ביוזמת הנושה ובין אם ביוזמת החייב. שניהם כפופים לאותן מגבלות זמן ודרישות הקבועות בתקנה 96, והמונח "הליך" בתקנות האגרות כולל את הליך הערעור של החייב. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי תקנות האגרות קובעות אגרה בגין כל "הליך" המובא לבית המשפט וכי הגדרת "הליך" כוללת ערעורים. לפיכך, כל ערעור של חייב על החלטות בתביעות חוב כרוך בתשלום אגרה, בהתאם לסעיף 2(א) ו-2(ג) לתקנות האגרות. בית המשפט הכיר בנטל הכלכלי הפוטנציאלי, אך ציין כי חייבים יכולים להגיש בקשה לפטור מאגרה אם הם סבורים שערעורם מוצדק, כמפורט בסעיף 14 לתקנות האגרות. הדבר מבטיח כי רק ערעורים ראויים מתנהלים, תוך מתן אפיק נגיש לחייבים לבקש צדק. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את דרישות האגרה הקיימות, דחה את הבקשה להחזר והדגיש את הצורך בתשלום אגרה במקרה הנוכחי.