ת"א 23796/04

תקציר

התובע מכר סחורה לחברה וקיבל שלושה שיקים בגין התשלומים. מאחר והשיקים לא כובדו בעת הצגתם לתשלום, תבע התובע את הנתבע, בעל שליטה בחברה, על מנת לחייבו לפרוע את השיקים על בסיס ערבותו. חתימת הנתבע הופיעה על גב השיקים אך לא הייתה כתובת נלווית המעידה על ערובה. בית המשפט בחן את מהות חתימת הנתבע והגיע למסקנה כי הצדדים היו צדדים קרובים לערבות הערבות, מה שאפשר לחייב את הנתבע על פי דיני הערבות הכלליים. נמצא כי ראיות התובע, שהיו אמינות והגיוניות, תומכות בטענה כי הנתבע הסכים לערוב לשיקים. מנגד, עדותו של הנאשם לא הייתה משכנעת, והסברו כי חתם על השיקים מבלי לבדוק אותם היטב היה בלתי מתקבל על הדעת. בית המשפט הדגיש כי הימנעותו של הנאשם מלזמן עד מפתח, רואה החשבון של החברה, כדי לתמוך בגרסתו לאירועים, הכבידה עליו. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את טענת התובעת, וקבע כי הנתבעת אכן ערבה לפירעון השיקים. נפסק כי התובע זכאי להמשך הליכי הוצאה לפועל, והנתבע חויב בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.