עמ"נ 55076-11-21

תקציר

פסק הדין של בית המשפט דוחה את ערעורו של אזרח אוקראיני שנשאר בישראל לאחר שבקשת המקלט שלו נדחתה בשל המלחמה בארצו. המערער טען כי יש לאפשר לו להגיש מחדש את בקשת המקלט ולקבל אשרת עבודה, שכן אין לו מעמד וזכויותיו נפגעות. עם זאת, השופט קבע כי מאז פרוץ המלחמה אזרחים אוקראינים בישראל מורשים לעבוד ולפרנס את עצמם, מה שמייתר את בקשתו לאשרת עבודה. השופט הדגיש כי שינוי מדיניות זה מאפשר למערערת לחיות בכבוד ולהתפרנס. לגופו של ערעור, אישר השופט את ההחלטות הקודמות שדחו את בקשת המקלט של המערער. המערער לא הצליח להוכיח חשש מבוסס היטב מפני רדיפה על בסיס העילות המפורטות באמנת הפליטים. השופט הכיר בכך שההליך המנהלי היה הוגן וכי ניתנו למערער מספר הזדמנויות להציג את טענותיו, אך טענותיו נותרו כלליות ולא נתמכות בראיות. לפיכך הורתה השופטת על דחיית הערעור, אך בהתחשב במלחמה המתמשכת באוקראינה ובמדיניות אי-ההחזרה, קבעה כי המערערת אינה צריכה לעזוב את הארץ לאלתר ויכולה להישאר בה כל עוד המדיניות בתוקף. עוד הבהירה השופטת כי המערערת זכאית לעבוד ללא צורך באשרה ספציפית, בשל המדיניות האוסרת על פעולות אכיפה נגד מעסיקים המעסיקים אזרחים אוקראינים. הערבות של המערער הוחזרה, והשופטת בחרה שלא לחייב הוצאות, בהתחשב בנסיבות.