דב"ע מח/120 - 3

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה של מחלוקת בין דיילי אל על לבין החברה בנוגע להשוואת זכויות הדיילים לאלה של הדיילים. הדיילים דרשו מאל על להעביר אחוזים מסוימים משכרם לקרן קרקוע הדיילים, כפי שסוכם בפרוטוקול משנת 1973. התיק נדון בבית הדין האזורי בתל אביב, שהכריע לטובת הדיילים. אל על ערערה על ההחלטה וטענה כי טענות הדיילים חסומות על פי חוק, וכי החברה אינה מחויבת לפסק הדין הקודם במקרה דומה (ד.ב. מג/28-3). בית המשפט העליון דחה את ערעורה של אל על בנימוק של השתק החברה, וקבע כי הסכסוך הקודם היה בין אותם צדדים ונגע לאותם נושאים. עוד קבע בית המשפט כי ההחלטות בתיק הקודם מחייבות את הצדדים בתובענה הנוכחית. בנוסף, בית המשפט מצא כי "הודאתה" של אל על בדיון הקודם, בה הודתה בחובתה לתרום לקרן, חלה על המקרה הנוכחי. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את ערעורה של אל על בעניין תקופת ההתיישנות, וקבע כי תביעות שהוגשו לאחר 7.11.86 דינן התיישנות. בית המשפט קבע, כי עילת התביעה של הדיילים קמה כאשר נעשו השינויים הנדרשים בתקנות קרן קרקוע בשנת 1979, ומאחר שרוב התביעות הוגשו בתוך שבע שנים ממועד זה, הן לא התיישנו. השופט אזולאי, בחוות דעת נפרדת, הסכים עם החלטת הרוב בעניין השתק החברה ועם תקופת ההתיישנות על תביעות שהוגשו עד ליום 7.11.1979. עם זאת, היא חלקה על פסק הדין בתביעות שהוגשו לאחר מועד זה, וטענה כי חוסר תום הלב של אל על צריך למנוע מהן להעלות הגנת התיישנות. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את ערעורה של אל על, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק להמשך הליכים. אל על חויבה לשלם הוצאות משפט לכל קבוצת דיילים המיוצגת בתיק.