ת"א 26733-11-16

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת כמפעיל מכונה, הגיש תביעה נגד מעסיקו לאחר שעבר תאונת עבודה שגרמה לו לכאבי גב עזים והגבילה את תנועתו. התובעת טענה כי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה בכך שדרשה מהעובדים לשאת ולהוביל חלקי מכונות כבדות מבלי לספק סיוע הולם בהרמה או הוראות בטיחות, דבר המהווה רשלנות. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע עבר הכשרה והדרכה הולמת וכי התאונה נגרמה בשל מעשיו ומחדליו שלו. עוד נטען, כי כאבי הגב של התובע לא יוחסו לאירוע ספציפי וייתכן שמקורם במצבו הקודם או באירועים אחרים בחייו. בית הדין פסק לטובת התובעת, בקובעו כי אחריות המעבידים משתרעת על הבטחת סביבת עבודה בטוחה וכי הם כשלו בחובה זו. הנתבעים נמצאו אחראים לתאונה, שכן הם לא הפריכו את גרסת התובע לאירועים ולא הביאו עדים לסתור את טענותיו. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי התובע אינו חב, שכן המשקל שנשאו התובע ועמיתו היה מתחת לגבול המרבי המותר. השופט הדגיש כי לא ניתן להתעלם מחלוקת המשקל הבלתי שוויונית בין שני הפרטים. בית המשפט מינה מומחה אשר העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 19%. השופטת התייחסה גם לנכות התפקודית של התובע, והעמידה אותה על 23% לאחר שלקחה בחשבון את השכלתו, גילו וניסיונו התעסוקתי המוגבל. השופטת פסקה לתובע פיצויים שונים, בהם כאב וסבל (80,000 ש"ח), פגיעה בכושר השתכרות (376,420 ש"ח), הפרת הוראות סוציאליות (47,053 ש"ח), שכר עבר (349,728 ש"ח), שכר עד למועד פסק הדין (258,070.12 ש"ח), הוצאות רפואיות (8,000 ש"ח) ועזרה לעבר ולעתיד (146,525.84 ש"ח). לאחר ניכוי הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי (המוערכות בכ-1,160,000 ₪) והוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, הסכום הכולל שישלמו הנתבעים לתובע היה 1,265,796.96 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונשא זכות ערעור כדין.