ת"מ 39187-04-10

תקציר

התובעות, שתי חברות פרטיות, טענו כי משרד הביטחון הישראלי הפר את הבטחתו להתקשר עימן כספק יחיד ליישום פתרון לבעיה ביטחונית, וגזל את סודותיהן המסחריים. הפתרון כלל שימוש בכלי ספציפי לפתרון בעיית המנהרות בגבול עזה. התובעים טענו כי השקיעו שנים ומשאבים בפיתוח הפתרון והכלי, וציפו שמשרד הביטחון יעמוד בהבטחתו. בית המשפט מצא כי הפתרון אינו מכיל סודות מסחריים כפי שכבר היה ידוע למשרד הביטחון, והתובעים לא נקטו אמצעים סבירים כדי להגן על סודות נטענים. כמו כן, בית המשפט קבע כי משרד הביטחון לא התחייב להתקשר עם התובעים כספקים יחידים. למרות שהייתה הצהרת כוונות של המשרד לקדם את הפתרון, הרשויות הרלוונטיות לא אישרו אותו. עם זאת, בית המשפט קבע כי משרד הביטחון הפר את חובתו לנהוג בתום לב כלפי התובעים בשלב המכרז. מסמכי המכרז והתנהלות המשרד הביאו את התובעים להאמין כי הפרויקט ייצא לפועל וכי עליהם לרכוש את הכלי להשתתפות במכרז. המשרד היה מודע לפרשנות זו אך לא תיקן אותה, מה שגרם לתובעים להוציא הוצאות בהיערכות למכרז. בעקבות זאת הורה בית המשפט למשרד הביטחון לפצות את התובעים בגין הוצאות אלה, בסך כולל של 200,000 $ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מדצמבר 2004. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.