ת"א 847/06

תקציר

חברת הפחם, גוף ממשלתי האחראי על יבוא פחם למשק האנרגיה בישראל, וצים, חברת ספנות פרטית, היו צדדים להסכם חכירת אוניות ל-20 שנה. ההסכם כלל סעיף בוררות ליישוב מחלוקות. חברת הפחם ביקשה למנות בורר שיסדיר שני נושאים: סובסידיה ודמי חכירה. צים התנגדה למהלך, בטענה שיש לדחות את התביעות או להותיר אותן על כנן. בית המשפט נעתר לבקשת חברת הפחם למנות בורר לנושא הסובסידיות, אך דחה את המינוי בשל סכסוך דמי החכירה, וקבע כי הוא חורג מתחום סעיף הבוררות. ההחלטה התבססה על פרשנות הסכם החכירה, שלא קבעה חישוב מחדש של דמי החכירה מעבר לתקופת ההסכם. זאת ועוד, התנהלות הצדדים בתקופת השכירות ובהליכי בוררות קודמים תמכו בעמדת צים. בית המשפט קבע כי העברת נושא דמי החכירה לבוררות עלולה להוביל להליך לא יעיל, שכן הבורר עלול בסופו של דבר לחרוג מסמכותו. בנוסף, ההסכם עצמו לא זיכה את חברת הפחם לבחון מחדש את דמי החכירה אם אורך חיי האנייה עלה על תקופת החכירה. פסק הדין בתיק קשור קודם, ת"א 142/04, חיזק עמדה זו עוד יותר. עוד ציין בית המשפט כי טענת חברת הפחם בדבר הארכת חיי האנייה גובלת בטעות בכדאיות העסקה, שאינה טענה משפטית תקפה. כתוצאה מכך נדחתה הבקשה למינוי בורר לסכסוך דמי החכירה, וחברת הפחם חויבה לשלם את הוצאותיה המשפטיות של צים.