עפמ"ק 33294-10-22

תקציר

הערעור מערער על הרשעה בגין חניה על מדרכה, בניגוד לחוק עזר מקומי במצפה רמון, המשלב את ההגדרה של "מדרכה" מתקנות התעבורה. ההגדרה קובעת כי מדרכה היא "חלק מרוחבו של כביש שאינו כביש, הנמצא בצד הדרך ומיועד להולכי רגל בין אם הוא נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". עיקר המחלוקת המשפטית היא האם המקום בו החנה המערער את רכבו מהווה "מדרכה". בית משפט קמא הרשיע את הנאשם, והמערער ערער על החלטה זו. לאחר בחינת הראיות והעדויות, מסכימה ערכאת הערעור עם פסק דינו של בית משפט קמא. השטח המדובר הוא אכן מדרכה כהגדרתה בתקנות התעבורה. למרות שהמתכנן לא ייעד במפורש את השטח להולכי רגל, ניכר כי פני השטח הם חלק מרוחב הכביש, בסמוך לכביש, ואינם משמשים לכלי רכב. כוונת המתכנן, השימוש בפועל בהולכי רגל ובטיחות הולכי הרגל מבחינה תעבורתית מצביעים כולם על כך שהשטח מיועד להולכי רגל. משכך, דוחה ערכאת הערעור את הערעור, ומאשרת את ההרשעה והקנס שהוטל על המערער.