ת"א 60270-09-22

תקציר

התובעת, הסובלת מאפילפסיה ולקוית ראייה, תבעה חברת נדל"ן על כך שלא סיפקה לה מחסן צמוד פיזית לדירתה כפי שסוכם. התובעת טענה כי החברה התחייבה לצרף את המחסן לדירתה בשל מצבה הרפואי אך לא עשתה כן. החברה הנתבעת טענה כי לא היה הסכם כזה וכי התובעת חתמה בטעות על מספר מחסן אחר. השופט בחן ביסודיות את חומר הראיות ואת עדויות העדים והגיע למסקנה כי גרסת התובע לאירועים מדויקת יותר. נמצא כי הנתבעת אכן הסכימה לספק לתובעת מחסן צמוד לדירתה וכי התובעת אכן חתמה על מספר המחסן הנכון (20) כפי שמצוין בתוכניות המכירה. עוד ציינה השופטת כי התנהלותו הפרוצדורלית של הנאשמים לא הייתה תקינה, שכן הם מכרו את המחסן המוסכם לגורם אחר במהלך המשפט ללא כל הודעה. כמו כן, דחה השופט את טענת הנתבע בדבר שיהוי קיצוני בהגשת התביעה, בהתחשב בניסיונותיו הנמרצים של התובע לפתור את הסוגיה מחוץ לכותלי בית המשפט. גם תביעת הנזיקין של התובע נדחתה מחוסר ראיות. לאור ממצאים אלה, פסק השופט לטובת התובע, והורה לנתבעת לכבד את ההסכם המקורי ולהעביר לתובעת את המחסן המסומן כמספר 20. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 46,800 ₪. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-27 בספטמבר 2023.