ת"א 26404-01-21

תקציר

השופט קבע כי לטענת התובעים נגד הנתבעת, עמותה אחרת המייצגת עיתונאים, אין בסיס משפטי. המחלוקת התעוררה בעקבות מכתב ששלח בא כוח הנתבעת לתובעים, אותו ראו כלשון הרע. השופטת קבעה כי המכתב אינו מהווה "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע משום שלא נועד לאדם אחר מלבד התובעים ואין כל ראיה לכך שהגיע לאחרים. בנוסף, המכתב מוגן בחסינות לפי סעיף 13(5) לאותו חוק, המתייחס לפרסומים של בעלי דין או באי כוחם במהלך הליכים משפטיים. הטענות כי הנתבע נעדר סמכות לשלוח את המכתב וכי הוא אינו מבוסס היטב לא היו מהותיות לאפיון המכתב. זאת ועוד, התביעה לא הצליחה לבסס כל עילת תביעה נגד הנתבע מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או חוק יסוד: חופש העיסוק. השופטת הדגישה כי לא ניתן לעקוף תביעות לשון הרע על ידי שימוש בתחומי משפט אחרים כאשר דיני לשון הרע אינם מספקים סעד. לבסוף, השופטת מתחה ביקורת על הפיצוי שביקשו התובעים בסך 300,000 ש"ח, וקבעה כי מדובר בפיצוי מופרך ומוגזם. כתוצאה מכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 21,500 ₪.