בר"ע 46959-10-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה. המבקשת, שהייתה מעורבת בתאונת דרכים בשנת 1999, ערערה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שדחתה את תביעתה לפיצוי מוגדל בשל החמרה במצב גבה. בית הדין לעבודה דחה את ערעורה, מה שהוביל אותה לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה של תביעתה של המבקשת, החל מקביעת נכותה בשנת 2002 ועד לניתוחים שעברה לאחר מכן. הוא מזכיר גם את החלטות הוועדות הרפואיות השונות בעניינה, כולל הוועדה משנת 2006 שקבעה לראשונה קשר סיבתי בין התאונה לבין ניתוחיה. בית המשפט המחוזי קיבל קודם לכן את ערעורו של המבקש על החלטה זו, אך ועדה מאוחרת יותר בשנת 2009 ערערה על כך ולא מצאה קשר סיבתי. פסק הדין דוחה את בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, מאשר את החלטת הוועדה ומחייב אותה לשקול מחדש את סוגיית הסיבתיות ונכותו הכוללת של המבקש. החלטה זו היא סופית, ועניינו של המבקש יוחזר לוועדה לדיון נוסף ללא צו להוצאות.