ד"נ 23/72

תקציר

בג"ץ דחה את העתירה בדיון הנוסף, ואישר את פסק הדין הקודם בבג"ץ 330/72. בית המשפט קבע כי בסמכותו לפי סעיף 7(ב)(1) לחוק בתי המשפט להורות על מימוש זכותה של האם לבקר את בתה, שכן משמורת האב בישראל אינה חוקית. דעתו של הנשיא בפועל נתמכה על ידי השופט קיסטר והנשיא אגרנט, בעוד השופט לנדוי התנגד. השופט עציוני הסכים עם הנימוק הראשון של ממלא מקום הנשיא אך לא עם השני, ובמקום זאת סבר כי על בית המשפט להתערב כדי לכבד את החלטותיהם של בתי משפט זרים ולמנוע יצירת סמכות מלאכותית. השופטת לנדוי טענה כי זכותה של האם לביקור אינה מהווה משמורת חלקית, ולכן פעולת האב של לקיחת הילד לישראל אינה עולה כדי מעצר בלתי חוקי. לדעתו, אין להרחיב את סמכות השיפוט של בית המשפט כך שתכלול גם ביקורים או זכויות גישה, שכן ניתן לאכוף אותן באמצעות הליכי הוצאה לפועל או ביזיון בית המשפט. הוא הזהיר כי פרשנות רחבה של סמכות בית המשפט עלולה להוביל למבול של עתירות חדשות. השופט זוסמן סבר כי פעולת האב היא שלילה שלא כדין של זכויות המשמורת של האם, ולבית המשפט יש סמכות לאכוף את יתרת זכויותיה. השופט עציוני הדגיש את החשיבות של כיבוד החלטות בתי משפט זרים ושמירה על אחדות בינלאומית. הוא התנגד ליצירת סמכות שיפוט מלאכותית ותמך בהחזרת הילדה לארה"ב כדי שבית המשפט המקורי יכריע בגורלה. הנשיא אגרנט הסכים עם ניתוחו של הנשיא בפועל את המשפט האנגלו-אמריקאי ואת תחולתו של סעיף 7(ב)(1) על המקרה. עוד קבעה הנשיאה כי גם אם לא כך הדבר, סמכותו הכללית של בית המשפט לפי סעיף 7(א) מצדיקה את התוצאה.