עב"ל 178/08

תקציר

התיק נסוב סביב שלילת גמלת סיעוד מהמשיב שהתגורר בבית אבות מפוקח שסווג ככזה על ידי המוסד לביטוח לאומי. מבנה התאנה, בו התגורר המשיב, הוגדר כבית אבות מפוקח, ועל כן טען המכון כי יש לשלול את הגמלה. עם זאת, המשיבה ערערה על טענה זו, והדגישה כי מקום מגוריה צריך להיות מבוסס מימון ולא חובה, ומאחר שהמעון נעדר יכולת לספק שירותי סיעוד, היא לא קיבלה. בית המשפט בחן את החקיקה הנוגעת למוסדות סיעודיים ומצא כי הגורם המגדיר לסיווג מעון ככזה הוא מספר הדיירים התשושים או הסיעודיים ביחס למספר הדיירים העצמאיים. על פי הדו"ח, בניין התאנה אכלס יותר מ-50% מהדיירים החלשים, מה שבדרך כלל יסווג אותו כמוסד סיעודי. עם זאת, מאחר שבתוך המבנה היו גם מחלקה סיעודית וגם מחלקה לתשושי נפש, והמשיבה נזקקה לסיוע חלקי, מצא בית המשפט כי במקרה זה לא מדובר בבית אבות. כמו כן, יצר המוסד קטגוריה נוספת של בתי אבות מפוקחים, שלא הייתה מוכרת במוסדות אחרים בישראל. בית המשפט הכיר בכך שבתי אבות מפוקחים צריכים תיאורטית לספק שירותי סיעוד לדיירים שלהם. עם זאת, בית המשפט החליט כי במקרה הספציפי דנן לדחות את הערעור לשלילת הגמלה בשל הנסיבות. עוד הודגש בפסק הדין כי אין להחיל החלטה זו לסירוגין והותיר את הדלת פתוחה לשלילת הטבות עתידיות לשוהים בבתי אבות מפוקחים. המוסד חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.