ע"א 37793-08-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת מוטב כנגד גורם מזיק בעקבות תאונה. עקרון המפתח שנקבע בפסיקה הקודמת, המנחה פסק דין זה, הוא כי המוטב עומד בנעליו של הניזוק. לפיכך, תביעת המוטב מוגבלת לסכום שהנפגע יכול לדרוש מהצד המזיק. בית המשפט בוחן תרחישים רבים בנוגע לתשלומים וניכויים, תוך התמקדות בסכומים נטו שהעובד הנפגע מקבל בפועל, ולא בתשלומים ברוטו המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. במצבים בהם העובד אינו מקבל את מלוא שכרו עקב תאונה, יש לחשב את הניכוי מהגורם הפוגע על בסיס דמי הפגיעה נטו שהתקבלו מהמל"ל, לאחר ניכויי מס. זאת, בין אם התשלום מתבצע ישירות על ידי המל"ל ובין אם באמצעות מעסיק מוסמך, המשמש כ"צינור" עבור המל"ל. המעסיק המורשה, במקרה זה, אינו נחשב לצד שלישי אלא כשלוחה של המל"ל. לפיכך, הניכוי נשאר עקבי עם הסכום בפועל שקיבל העובד שנפגע. עוד מבהיר פסק הדין כי השאלה אינה טכנית בלבד אלא מהותית, ומתמקדת במי יש ליפול נטל המס – המעסיק המורשה או הגורם הפוגע. בית המשפט פוסק לטובת המשיב וקובע כי המעסיק פועל כשלוחה של המל"ל, ולכן אין לנכות את המס פעמיים. קבלת טענת המערערת תיצור חסרון בלתי מוצדק למי שיבחר בהסדר מעסיק מוסמך. כמו כן, נלקחים בחשבון האינטרסים של המעסיק והצד הפוגע, כאשר הפסיקה קובעת כי הצד הפוגע לא צריך להיטיב או להיענש בשל הסכם המעסיק עם המל"ל. במקום זאת, רואים את המעסיק כמי שנכנס לנעליו של העובד הנפגע, כלומר הניכוי נשאר עקבי עם התשלום שקיבל העובד בפועל, בין אם התשלום נעשה ישירות על ידי המל"ל ובין אם באמצעות מעסיק מוסמך. לסיכום, בתביעת מוטב, הניכוי מהנפגע צריך להיות אותו סכום שהנפגע היה מקבל מהמל"ל, לאחר ניכויי מס. פסק דין זה מבהיר כי עיקרון זה חל בין אם התשלום ניתן על ידי מעסיק מורשה ובין אם לאו. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב 11,600 ₪ שכר טרחת עורך דין. ישעיהו שנלר, יחד עם השופטים ד"ר קובי ורדי ורות לב הר שרון, נתנו את פסק הדין פה אחד.