ע"א 6139/22

תקציר

ערעורו של המערער לבית המשפט העליון הוגש מעבר למגבלת 45 הימים הקבועה בחוק, מה שהוביל את המשיב לבקש דחייה על הסף. עם זאת, טען בא כוח המערערת כי השיהוי נבע מטעות ביחס לדין החל. הם פירשו את תקנות מיסוי מקרקעין כך שמשמעותן חלון זמן של 60 יום לערעורים, לא כולל ימי הפסקה. השופט הסכים כי טעות זו מהווה סיבה מיוחדת המצדיקה את הארכת המועד. הם נימקו זאת בכך שהטעות סבירה, נוכח חוסר הבהירות בחוק והיעדר פסיקה המתייחסת ישירות לסוגיה. בנוסף, הערעור הוגש בתוך חלון של 60 יום שנחשב רלוונטי, דבר המעיד על תום לב. מאחר שהטעות הייתה בתום לב, והמשיב לא הוכיח כל דעה קדומה קונקרטית, נעתר השופט לבקשת המערער להארכת מועד. החלטה זו עלתה בקנה אחד גם עם עקרונות השוויון לבעלי הדין. יש לציין כי השופט הדגיש כי ההצדקה לטעויות כאלה נחלשת עם הזמן ככל שהחוק מתבהר. משכך, בקשת המערערת אושרה, והערעור יימשך, ללא צו להוצאות.