רע"פ 6096/08

תקציר

בשנת 2004 הואשמו מספר נאשמים בבנייה בלתי מורשית ובשימוש בקרקע, על פי כתב אישום שכלל גם טענות לבניית מבנים שחרגו מהיתריהם. התיק נסגר והסתיים בהרשעת הנאשמים ובצו בית משפט לקיים את ההיתרים כאמור בכתב האישום. מימוש הצו התעכב במשך 15 חודשים כדי לאפשר לנאשמים להכשיר את הבנייה. המבקשים, שהיו בין הנתבעים, טענו כי בפסק הדין לא צוין במפורש צו הפסקת שימוש, המבקש הארכות להכשרת הבנייה, שבית המשפט נעתר לה. עם זאת, המבקשים לא הצליחו להשיג את האישורים הדרושים בתוך התקופה המאוחרת. לאחר מכן ערערו המבקשים, וטענו כי אין לפרש את פסק הדין ככולל צו הפסקת שימוש, שכן הוא לא נאמר במפורש, וכי פסק הדין הוא כעת סופי ולא ניתן לשנותו. המשיב, לעומת זאת, טען כי התנהלות המבקשים ונסיבות פסק הדין מלמדות על הבנתם כי צו כזה אכן נכלל. המבקשים העלו גם טענות נוספות, עליהן ויתרו בהמשך, בדבר התאמת המבנה להיתרים וסיכויי קבלת אישור לשימושם המבוקש. בית המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעור המבקשים, והסכים עם המשיב כי יש לפרש את פסק הדין ככולל צו הפסקת שימוש. התנהלות המבקשים וההקשר להסדר הטיעון תמכו בפרשנות זו. עוד ציין בית המשפט כי טענתם העיקרית של המבקשים, בדבר סופיות פסק הדין והטעות הנטענת שלא ניתן לתקנה, אינה מעלה סוגיה משפטית עקרונית שתצדיק ערעור נוסף. זאת ועוד, עמימות פסק הדין אין משמעה כי לא היה בו צו הפסקת שימוש, והתנהגותם הקודמת של המבקשים העידה על הבנתם כי צו כזה קיים. לבסוף, מצא בית המשפט כי יתר הטענות שהעלו המבקשים לא נדונו בערעור לבית המשפט המחוזי ולא היו משכנעות דיין כדי להצדיק רשות ערעור. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והצווים בפסק הדין המקורי ייכנסו לתוקף בתוך 30 יום.