סע"ש 47492-07-19

תקציר

פסק דין זה דן בנסיבות סיום העסקתו של תובע שעבד אצל הנתבעת בשתי הזדמנויות שונות. לגבי תקופת ההעסקה הראשונה טענה התובעת כי התפטרה מסיבות בריאותיות ולכן עליה לקבל פיצויי פיטורים, ואילו הנתבעת טענה כי מדובר בהתפטרות רגילה ללא כל הסכם לתשלום. השופט פסק לטובת התובעת, וקבע כי גרסתה של הנתבעת עצמה לאירועים תומכת בטענה כי הם הסכימו שהתובעת תקבל פיצויי פיטורים עם התפטרותה. עוד ציינה השופטת כי עדי הנאשם מסרו גרסאות סותרות ומתחמקות והחלישו את עדותם. משכך, קבעה השופטת כי מצבו הרפואי של התובע, שהנתבע היה מודע לו, מהווה עילה להתפטרות לצד הזכות לפיצויי פיטורים. בהמשך לתקופת ההעסקה השנייה, טענה התובעת כי פוטרה ללא הודעה מוקדמת או שימוע, ואילו הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה בכך שנטשה את עבודתה. השופטת קבעה כי אין כל הוכחה לכך שהתובעת פוטרה וכי אי חזרתה לעבודה לאחר פגישה מהווה התפטרות. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת הנתבעת כי פגישה זו הייתה בסך הכל דיון על הפחתת עומס העבודה של התובעת. תחת זאת, צידדה השופטת בגרסתה של התובעת כי המנהל אמר לה שהיא יכולה לסיים את עבודתה באותו יום, דבר שיחד עם הימנעותה של הנתבעת מיצירת קשר עם התובעת לאחר מכן, גרם לכך שאין לראות בהתפטרותה של התובעת הפרה של חובתה למסור הודעה מוקדמת. השופט פסק לטובת התובעת גם במספר תביעות נוספות, לרבות תשלום חסר של פיצויי פיטורים, הפקדות בחסר לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, ופסק לתובע סכומי כסף שונים כפיצוי לצד הפרשי הצמדה וריבית. מנגד, דחתה השופטת את תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש ופדיון חופשה שנתית, ולא מצאה ראיות לעוגמת נפש משמעותית או לימי חופשה שלא נוצלו. לסיכום, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בפסק הדין בתוך 30 יום, והעניק לשני הצדדים זכות ערעור על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה.