רע"א 4391/98

תקציר

פסק הדין בערעור נדחה, בטענה כי היחס לו מקבל השוטר, שהוסדר במסגרת תנאי שירותו, דומה ליחס לו זוכה חייל במסגרת שירותו. על פי חוק המשטרה, יש להעניק לשוטר זכויות זהות לאלה של חייל, כלומר כל טיפול רפואי לקוי שקיבל במהלך שירותו, בין אם ניתן במרכזים רפואיים צבאיים או אזרחיים, ייחשב כחלק משירותו. המדינה טענה כי ניתן להבחין בין חיילים לשוטרים בעניין זה, אך בית המשפט אינו מקבל עמדה זו. כמו כן, בחוות דעת מומחה נקבע כי הניתוח שעבר השוטר היה הכרחי להמשך שירותו, ובכך חיזקה את הטענה כי הטיפול הרפואי בו היה קשור לשירות. בהתחשב בכך שהטיפול בשוטר היה הכרחי להמשך שירותו וקשור אליו במישרין, מחליט בית המשפט לדחות את הערעור ומורה למבקש לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת אנגלרד מסכימות עם הכרעת הדין. השופט אריאל מגיע לאותה מסקנה, אך מציין כי פסק הדין אינו מבהיר די הצורך את גבולות הכשירות של חיילים או שוטרים המקבלים טיפול רפואי במהלך שירותם, ומותיר מקום לבדיקה נוספת.