עפ"ג 10602-08-13

תקציר

פסק הדין דן בערכים המוגנים בהם הפר המשיב בכך שפרץ לשתי דירות וגנב מהן חפצים. בית משפט קמא זיהה נכונה ערכים אלה וקבע כראוי את העונש, בהתחשב בנסיבות העבירות ובמניעים העומדים מאחוריהן. המחלוקת העיקרית בערעור היא האם היה על בית המשפט לחרוג ולהפסוק לטובת "אי הרשעה" בשל מעמדו של המשיב כצעיר העשוי להתגייס לצה"ל, דבר שיכול לסייע בשיקומו. המערערת טוענת כנגד חריג זה, ומדגישה כי האחריות הפלילית צריכה לבוא בעקבות הרשעה וענישה, שכן היא משרתת את האינטרס הציבורי ומקיימת את עקרון השוויון בפני החוק. בהכרעת הדין מודגש כי הימנעות מהרשעה היא אמצעי חריג, החל רק במקרים נדירים בהם הנזק שנגרם מהרשעה עולה באופן משמעותי על חומרת העבירה. שני פרמטרים עיקריים נלקחים בחשבון בעת קביעת נחיצות ההרשעה: מהות העבירה, חומרתה ונסיבותיה, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. במקרה דנן, עבירות המשיב – שלוש פריצות לדירות ושלוש גניבות – אינן מצדיקות ויתור על הרשעה מבלי לפגוע באינטרס הציבורי. בית המשפט מכיר אמנם במניעיו ונסיבותיו של המשיב, אך אין בהם כדי לגבור על האינטרס הציבורי למצות עמו את הדין. בנוסף, בית המשפט סבור כי חששותיו של המשיב בנוגע לגיוס לצה"ל אינם מבוססים, שכן מדיניות צה"ל בוחנת כל מקרה לגופו. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, והמשיב מורשע בשלושה סעיפים של פריצה לדירות ובשלושה סעיפים של גניבה. עם זאת, בית המשפט שב ומאשר את החלטתו של בית משפט קמא שלא להטיל עונש מאסר, שכן הדבר עלול לעכב את גיוסו הפוטנציאלי של המשיב ובכך את שיקומו. המשיב מתבקש להתייצב בפני קצין המבחן לביצוע עבודות שירות והמשך תסקיר שירות מבחן.