ת"א 2130/06

תקציר

התיק נסוב סביב ניסיונו של המבקש להביא לביטול דרישה לתשלום אגרות בגין בקשה לתביעה נגזרת. המבקש טען כי מאחר שהבקשה הוגשה לפני כניסתן לתוקף של תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, חלות התקנות הקודמות, תקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ז-1987, ועל פי הפסיקה הם היו פטורים מתשלום אגרות בעת הגשתה. המשיב, לעומת זאת, טען כי התקנות הנוכחיות מחייבות תשלום אגרה בעת הגשתה. השופט סקר בהרחבה את ההיסטוריה של החקיקה הרלוונטית, לרבות תיקונים לחוק החברות ולתקנות בתי המשפט. הם הגיעו למסקנה כי פרשנותו של המבקש לחוק שגויה וכי החובה לשלם אגרה בעת הגשת בקשה לתביעה נגזרת נבעה מנוסחו המפורש של חוק החברות המתוקן. השופטת הדגישה כי כוונת המחוקק הייתה ברורה, והמבקש נדרש לשלם אגרה מידתית עם תחילת ההליך, כאשר החברה תחזיר את האגרה אם התביעה תאושר. בנוסף, ציינה השופטת כי הרציונל מאחורי דרישת שכר הטרחה תומך בפרשנות זו, שכן היא מבטיחה כי יתנהלו הליכים משפטיים כנגד התשלום עבור השירות. לפיכך, הבקשה לביטול דרישת תשלום האגרה נדחתה, כלומר היה על המבקש לשלם את האגרה.