ע"ע 68/07

תקציר

פסק הדין דן בהליך הערעור על חוק המדיניות הכלכלית, שמטרתו לשלב מקבלי קצבאות בשוק העבודה באמצעות תוכנית מהל"ב. החוק מקים מרכזי תעסוקה המופעלים על ידי תאגידים פרטיים ומסמיך עובדים המכונים "מתכנני יעדי תעסוקה" לבצע את הוראותיו. למתכננים אלה יש סמכויות משמעותיות על מקבלי הפנסיה, כולל קביעת תוכניות התעסוקה שלהם ואולי שלילת הטבות. פסק הדין מדגיש כי מתכננים אלה, על אף היותם אנשים פרטיים, כפופים למשפט המנהלי ועליהם לפעול בהגינות ובמסגרת סמכויותיהם המואצלות. על כל החלטה של המתכננים ניתן לערער בפני ועדת ערר, שהיא גוף שיפוטי שיכול לעיין במסמכים ולהכריע לגופו של עניין. ניתן להגיש ערעורים נוספים לבית הדין האזורי לעבודה, אך בדרך כלל אלה אינם פלטפורמות לבחינה מחודשת של העובדות והם מוגבלים לטיעונים משפטיים. עם זאת, לבית הדין לעבודה יש שיקול דעת לדון בראיות חדשות במקרים חריגים. לגבי שני מקרים ספציפיים, פסק הדין קובע כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שלא שמע ראיות חדשות בע"א 69/06, שכן המחלוקות העובדתיות כבר התבררו בפני ועדת הערר. טענות המערער היו משפטיות בעיקרן ולא נזקקו לבירור עובדתי נוסף. בע"א 68/06 קובע בית הדין כי היה על ועדת הערר לשמוע את גרסת הרופא לאירועים ומתיר למערער לחזור לוועדה לצורך בירור זה, שכן אין זה מתפקידו של בית הדין לעבודה לערוך בירור כזה. עוד ממליצים השופטים כי ועדת הערר תאפשר למשתתפים להיעזר בשירותיהם של עורכי דין ולהפעיל שיקול דעת שיפוטי בהתרת הצגת ראיות, תוך אזהרה מפני עיכובים מיותרים. בנוסף, פסק הדין מציין כי ההסדר הכללי של חוק המדיניות הכלכלית הוא יעד מדיניות ראוי, אך מדגיש את חשיבות הפיקוח והבקרה ביישום תוכנית מהל"ב.