ת"א 16972-11-20

תקציר

החלטת בית המשפט סובבת בעיקרה סביב שני עקרונות מתחרים בסדר הדין האזרחי: החובה לנהל התדיינות ב"כרטיסים פתוחים", המחייבת צדדים לגלות את כל המסמכים הרלוונטיים, והכלל לפיו ככלל בתי המשפט לא ישמעו טענות שלא נאמרו קודם לכן בכתבי הטענות, ללא הסכמת הצד שכנגד. התובעת ביקשה להחריג פסקאות ונספחים מסוימים מתצהיר הגנה, בנימוק שהם מהווים הרחבה בלתי מותרת של היקף הסכסוך ומפרים כללים פרוצדורליים של גילוי מסמכים. הנתבעים, מנגד, ביקשו לשמור חלקים אלה של התצהיר, בטענה שהם רלוונטיים לגופו של עניין. בהחלטתה ניתחה השופטת בהרחבה את תולדות התיק, את תוכן הפסקאות והנספחים הרלוונטיים ואת חובות הצדדים לפי תקנות סדר הדין האזרחי. היא הגיעה למסקנה כי המסמכים המדוברים היו ברשותם של הנתבעים לאורך כל הליך הגילוי, אך לא גילו אותם כראוי. עוד קבע השופט כי ההתייחסויות להסכם משנת 2017 והטענות הנלוות אליו מהוות הרחבה בלתי מתקבלת על הדעת של היקף הסכסוך, שכן הן לא הוזכרו בכתב ההגנה של הנתבעים. יתר על כן, היא קבעה כי מספר מסמכים והטיעונים הנלווים אינם רלוונטיים לשאלות הספציפיות העומדות בפני בית המשפט בהליך זה. מאחר שהנתבעים לא התנהלו כראוי בכל הנוגע לגילוי מסמכים ולא הגישו במועד בקשה לתיקון כתב ההגנה, נעתר השופט לבקשת התובע למחוק פסקאות ונספחים ספציפיים מהתצהיר. מנגד, היא דחתה את בקשת הנתבעים, וקבעה כי הפסקאות המוזכרות רלוונטיות לגופו של עניין ואינן מרחיבות את המחלוקת באופן בלתי ראוי. השופטת הדגישה כי החלטתה לא התייחסה לשתי "הודעות" שהגישו הנתבעים לאחרונה בנוגע למסמכים פוטנציאליים נוספים, שייבחנו בנפרד במועד מאוחר יותר. לבסוף חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע בגין בקשות אלה, בסך 7,000 ₪.