פש"ר 699/07

תקציר

חייב יליד 1966 הגיש בקשה לפשיטת רגל, אך בקשתו נדחתה בשל חוסר תום לב. חובותיו של האיש נבעו מהלוואות אישיות וערבויות שחתם עבור אחרים, בסך כולל של למעלה מ-2 מיליון שקל. השופט פסק נגדו משום שהסתיר את הכנסותיה של אשתו, לא הגיע לפגישות, לא שילם תשלומים חודשיים לקרן פשיטת הרגל ולא הגיש דוחות. בנוסף, החייב לא השיב לחוות הדעת של כונס הנכסים הרשמי, המשיך לצבור חובות ולא ניסה למצוא עבודה למרות שטען לבריאות לקויה. השופט הדגיש כי הליכי פשיטת רגל דורשים תום לב, דבר שהיה חסר לחייב. התנהלותו לאורך כל ההליך, לרבות הסתרת נכסים ואי ציות לצווי בית משפט, העידה על ניצול לרעה של המערכת. ההחלטה שלא להעניק לו פשיטת רגל פטרה אותו מפירעון חובותיו. במקום זאת, נושיו קיבלו את הזכות לרדוף אחריו בהליכי הוצאה לפועל. מקרה זה מדגיש את חשיבות היושר והציות בבקשות לפשיטת רגל, ומדגיש כי על החייבים לתרום באופן פעיל להליך ולאינטרסים של הנושים.