ע"פ 3029/00

תקציר

הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט הישראלי בעניין תאונת דרכים שגרמה למותו של אדם אחד ולפציעתם של כמה אחרים. המערער טען כי הממצאים בדבר הפעלת הרמזורים וצריכת ארוחותיו אינם יכולים לעמוד. ערכאת הערעור על ההרשעה דחתה את הערעור, שכן לא מצאה עילה להתערב בהערכות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר לעדויות עדים שתמכו באשמתו של המערער. טענת המערער כי הרמזורים פעלו כרגיל הופרכה על ידי עדים מהימנים, לרבות נהג מונית שזיכרונו נחקר בשל הזמן שחלף מאז התאונה. באשר לסעודה, קיבל בית המשפט את קביעתו של בית המשפט כי טענת המערער בדבר אכילת ארוחה בשרית לפני השתייה אינה אמינה, מה גם שהיא לא הוזכרה בהודעתו במשטרה ונסתרה על ידי עד אחר. הערעור על גזר הדין ביקש הפחתה בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. בית המשפט דחה את הדיון בעניין זה בשלושה חודשים על מנת לבחון אפשרות טיפול בבניו המכורים לסמים של המערער, בהם הוא מטפל. תקופה זו נועדה לגבש תוכנית שתאפשר לבית המשפט לקבוע את חומרת העונש. פסק הדין, שניתן ביום 12.6.2000, אישר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו, אך הותיר מקום להפחתה אפשרית עד לתוצאות נסיבותיו החברתיות של המערער.