רע"א 8059/03

תקציר

במקרה זה, בית המשפט המחוזי ופסק בורר עמדו בסתירה לתקדים שנקבע בפסק דין בר שירה, ויצרו חוסר עקביות בשל נסיבות עובדתיות כמעט זהות. בית המשפט המחוזי מצא כי גישתו של הבורר לחסימת תביעת קיזוז אינה עולה בקנה אחד עם בר שירה, אשר קבעה עקרונות הנוגעים לתביעות קיזוז לפי סעיפים בדין הישראלי כמו חוק החוזים וחוק ההתיישנות. הסוגיה המרכזית הייתה האם פסק הדין בעניין בר שירה מייצג הלכה מבוססת שהיה על הבורר לפעול לפיה, והאם העילות לביטול פסק הבורר מתקיימות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. המסקנה הייתה חיובית, כאשר הערעור התקבל על יסוד עיוות דין עקב כישלון של הבורר לשקול כראוי את זכות הטיעון לקיזוז. בית המשפט הדגיש את חשיבות הקיזוז כהגנה ראויה, העולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון והצדק שבאו בעבר לידי ביטוי בתקדימים משפטיים. החלטת הבורר נתפסה ככזו שאינה נותנת תשומת לב ראויה לסעיף 4 לחוק, המגן על תביעות כמו הקיזוז כאשר הן קשורות לאותה עסקה. לפיכך, הוחלט להחזיר את התיק לבורר לבחינה מחודשת של טענת הקיזוז, דבר המצביע על צורך בהליכים שיפוטיים הדבקים בעקרונות ההגינות והצדק. פסק דינו של בית משפט קמא נדחה, תוך הדגשת אחריותו של בית המשפט להבטיח שלא ייגרם עיוות דין והצדק ינוהל ביעילות.