בר"מ 7392/23

תקציר

במקרה דנן של הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ, נדחתה הבקשה לצו ביניים לעצירת הליך מכרזי. הנסון, המחזיקה בזכויות המחצבה מאז שנות ה-70, התנגדה לתנאי מכרזי המונע החזר כספי אם הזוכה לא יעמוד בתנאי הרחבת המחצבה בשל גורמים בלתי תלויים. הם סברו כי תנאי זה מנוגד לעקרונות דיני החוזים, וטענו כי הוא מהווה תנאי השעיה המחייב השבה. הנסון הצביע גם על התנגדויות אפשריות לתוכנית ההרחבה וטען כי התנאי מפר את חובות ההגינות ותום הלב, ומאפשר למשיבה לנצל את מעמדה המונופוליסטי. בית המשפט המחוזי קבע כי אין סיכוי שעתירתו של הנסון תצליח, והדגיש כי בתי המשפט כמעט שאינם מתערבים בתנאי מכרז עסקי-מסחרי, אלא אם כן ניכר פגם משמעותי. הדרישה לתשלום 80% מאגרת ההרשאה נועדה להבטיח קידום יזום של תכנית ההרחבה, בהתאם לצרכי הציבור. בית המשפט סבר כי הדבר עולה בקנה אחד עם תמריצים עסקיים סבירים, המאפשרים למציעים להעריך סיכונים באופן עצמאי. בנוסף, התועלת הכלכלית מהפעלת המחצבה מצדיקה את תנאי המכרז. מאזן הנוחות העדיף את המשיבה בשל פגיעה אפשרית בציבור מעיכוב לוח הזמנים התפעולי של המחצבה. טענותיו של הנסון בדבר חוסר הגינות והימורים על החלטות רשויות התכנון נדחו, כאשר בית המשפט שב והדגיש את אופיו המסחרי של הסיכון, שאינו מהווה חוסר סבירות קיצוני. ערכאת הערעור הסכימה עם מסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אישרה מחדש את חשיבות התחלת התכנון להבטחת אספקת חומרי הגלם, והדגישה כי טענותיו של הנסון נגעו בעיקר לנוחות אישית ולא לאינטרס ציבורי. מסקנות שהוסקו מעיכוב מכרזי אחר שאינו קשור למכרז נמצאו בלתי ראויות. בית המשפט דחה את הבקשה וחייב את הנסון לפצות את המשיב בהוצאותיו.