פ"א 2232-12-18

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לגילוי חומרי חקירה שבידי המשיב, שהוגשה על ידי המערערים שהואשמו בהעסקת עובד זר שלא כדין. המערערים ביקשו תחילה מבית הדין האזורי שלושה סוגי מסמכים, אשר נדחו בטענה שחלקם כבר נמסרו והשאר אינם רלוונטיים. המערערים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך רק ביחס לסוג הראשון של מסמכים, שעניינו פירוט ההליכים המשפטיים הנוגעים לעובד הזר המוזכר בכתב האישום נגדם. שופט בית המשפט העליון, אילן סופר, קבע כי החלטת בית הדין האזורי צריכה לעמוד בעינה. סופר מצא כי המערערים לא הוכיחו כיצד החומרים שביקשו יסייעו להגנתם, מה גם שנסיבות העבירה לא נגעו לחוקיות שהותו של העובד בארץ, אלא להעסקתו ללא תיעוד מתאים. יתר על כן, העובדה שלמשיב לא היה המידע המבוקש קודם לבקשת המערערים, משמעה כי סביר להניח שהחומרים היו רלוונטיים עוד פחות. למרות שהמערערים לא ביקשו מבית המשפט העליון לעיין בחומרים עצמם, השופט סופר עשה זאת בכל זאת ומצא כי שיקולי צנעת הפרט של העובד הזר אינם ראויים לעיין בחומרים. לבסוף, ציין השופט סופר כי מקום בו מעורבים אינטרסים של צדדים שלישיים בבקשות לחומרי חקירה, יש לקיים דיון בפרק חקיקה אחר, אם כי בדרך כלל הדבר חל רק כאשר מדובר בחיסיון סטטוטורי, מה שלא היה המקרה כאן. על יסוד זה נדחה הערעור.