ע"א 1359/20

תקציר

בפסק הדין דן בית המשפט בערעורה של המערערת על הפקעת מקרקעין לפי סעיף 8 לפקודת ההפקעות. המערערת לא חלקה על התקיימותם של ארבעת התנאים המצטברים הנדרשים להפקעה, אלא ביקשה לטעון נגד חוקיותה באמצעות "התקפה עקיפה", תוך שהיא מפנה לפרשת אקונס כדי לטעון לפגם "יסודי ויסודי" בהליך ההפקעה. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם כזה, וציין כי סיווג הקרקע לפי תכנית 479 מצדיק את ההפקעה לצורכי פיתוח ציבורי, בניגוד למקרה אקונס בו ההפקעה הוגדרה כבלתי מידתית. טענות המערער, לרבות שינוי גבולות ההפקעה ותפוגת התכנית, נדחו. חרף ההכרה בזיקתה הרגשית של המערערת למקרקעין ובהשלכות אובדן המסעדה הוותיקה שלה, הדגיש בית המשפט את עליונות האינטרס הציבורי בתיקי הפקעה. נרשמה נכונות העירייה למתן פיצויים, והובהר כי סכסוכים כספיים אינם מעכבים הפקעה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות בשל חשיבותה ההיסטורית של המסעדה.