ע"א 8536/06

תקציר

בתאונת דרכים שאירעה בשנת 1996 הגיש הנפגע, נוסע ברכב, תביעה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, המשיבה, בגין נזקי גוף. המחלוקת העיקרית נסובה סביב זיהוי נהג הרכב בעת התאונה, שהיה מכריע לקביעת האחריות. בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן ביסודיות את הראיות והעדויות, הגיע למסקנה כי ליאת וקנין, בעלת רישיון נהיגה, היא הנהגת, ובכך הטיל על כלל את האחריות לתאונה. כלל ערערה על החלטה זו, אך ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, ולא ראתה עילה להתערב בהטלת האחריות על כלל. בעברו לסוגיית הפיצויים, דן בית המשפט בהיבטים שונים, לרבות נזקיו החמורים של המערער שגרמו לקוואדרופלגיה חלקית ולנכות רפואית של 100%. קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר הפסד השתכרות בשיעור של 100% נחשבה סבירה וראויה, בהתחשב במגבלותיה של המערערת. עם זאת, בית המשפט התאים את הפיצוי בגין עזרה מאחרים, והתאם אותו לקריטריונים שהותוו בפרשת אקסלרד, המהווה תקדים לקביעת פיצויים לנכים קשים. בית המשפט תיקן את פסק הדין כך שיפצה אותו ב-13,500 שקל בחודש. פסק בית המשפט המחוזי בסך 100,000 ₪ עבור ייעוץ מיני נחשב מופרז על ידי בית הדין לערעורים, נוכח היעדר ראיות התומכות בצורך במאות מפגשים. במקום זאת, בית המשפט קבע כי 20,000 ₪ הם סכום הולם יותר. בית המשפט שקל גם טענות נוספות שהציגו הצדדים הנוגעות לסוגיות פיצויים שונות וקבע כי אין להוסיף ולשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בבית הדין לערעורים, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי עודכן בהתאם. החלטה זו התקבלה ב-13 ביולי 2009.