ת"א 21084-05-18

תקציר

התביעה המרכזית בתיק זה נסובה סביב שני פרסומים של הנתבעת – הודעה באמצעות הוואטסאפ מיום 15.4.2018 ומכתב שנשלח לשלוש חברות כוח אדם ביום 29.4.2018 – אשר השמיצו לכאורה שני תובעים: התובעת מס' 1, ההסתדרות הלאומית (גוף מייצג של ליווי נכי צה"ל), ותובעת מס' 2, יו"ר ועד העובדים של המלווים האמורים. הפרסומים נגעו לחתימה על הסכם קיבוצי שמטרתו לשפר את תנאי העבודה של המלווים. הנתבעת טענה כי ההסכם פגע ברוב המלווים והונע מרצונו של התובע מס' 1 לגבות דמי טיפול וכי התובע מס' 2 פעל מתוך אינטרס אישי עקב אובדן עבודתו כנער ליווי. בית המשפט קבע כי הפרסומים אכן מהווים לשון הרע. נקבע כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות דבריו ולא ניסה לאמת את נכונותם לפני פרסומם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבע אינו יכול להפעיל אף אחת מההגנות שבחוק, שכן הוא לא פעל בתום לב. מכתב התראה נשלח אליו לפני הפרסומים, אך הוא סירב לחזור בו ואף פרסם מכתב נוסף. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי מדובר ב"תביעת השתקה". מבחינת הפיצוי, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 120,000 ₪, שיחולקו ביניהם שווה בשווה. סכום זה כלל שכר טרחת עורכי דין בסך 25 אלף שקל. הפיצוי שנפסק לתובע מס' 1, ארגון, היה נמוך מזה של התובע מס' 2, אדם פרטי, וכן הביא בחשבון את העובדה ששני פרסומים כוונו נגד הראשון ורק אחד כוון נגד האחרון. עוד קבע בית המשפט כי התובעים זכאים להפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל, וכן להחזר שכר טרחתם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 19.3.2022.