עמר"מ 38353-08-14

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשות המקומית לפטר את המערער, שכיהן כרב המועצה האזורית אשכול, על סמך הרשעתו בתיק פלילי בגין קבלת דבר מה במרמה. המערער טען כי התובע המשמעתי מצוי בניגוד עניינים, וכי פג תוקפה של תקופת כהונתו של אחד השופטים. עוד טען כי מעשיו אינם מהווים עבירת משמעת, וכי חומרת העונש אינה מוצדקת. לחילופין, ביקש להישאר בתפקידו כראש המחלקה הדתית במועצה. המשיב טען כי לא היה ניגוד עניינים, כי מינוי השופט היה תקף, כי מעשיו של המערער היוו עבירת משמעת, וכי פיטוריו היו מוצדקים בהתחשב באופי העבירה ובחומרתה, במיוחד נוכח מעמדו הרם של המערער כרב. בית הדין דחה את הערעור ולא מצא ניגוד עניינים שכן תפקידי התובע המשמעתי היו מובהקים, ושיקול דעתו של התובע היה מוגבל במקרה זה בשל הסדר הטיעון של המערער והפסיקה הפלילית הקיימת. בית הדין דחה גם את טענת המערער בדבר תקופת כהונתו של השופט, שכן המינוי היה עדיין בתוקף בדיון הראשון, והחלטת בית הדין המשמעתי התקבלה פה אחד. ההסתמכות על גזר הדין הפלילי הייתה תקפה, שכן היא כללה את פרטי הכרעת הדין. באשר להרשעה ולחומרת העונש, הסכים בית הדין עם בית הדין המשמעתי כי מדובר בעבירה חמורה, נוכח תפקידו של המערער כמנהיג רוחני, הלחצים והאיומים שהופעלו והיעדר החרטה. גם הכחשתו של המערער את כוונותיו הפליליות הצדיקה פיטורים, וכך גם השילוב בין מעמדו הציבורי למעשיו הפרטיים. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 ₪.