ע"א 1534/12

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה בו המערערת מס' 1, שנפגעה בתאונת דרכים קשה והושארה במצב צמח, מערערת על פסיקת פיצויים. בתחילה אושפז בבית החולים אלישע, התקבלו המלצות נגד רילוקיישן והערכות של תוחלת החיים. בית משפט קמא פסק סכום חד פעמי בגין נזקי העבר וקבע תשלומים תקופתיים בגין נזקים עתידיים, תוך התחשבות בצרכי המחיה שלו שבית החולים סיפק אותו. המערערים ביקשו להעתיק את מקום מגוריו של המערער, תוך ציון שיפורים לכאורה, אך בית המשפט הסתמך על עדות מומחה שאישרה כי לא חל שינוי מהותי. בנוסף, דחה בית המשפט בקשה למינוי מומחה נוסף, בנימוק של הערכות קודמות מספקות. בית משפט קמא קבע, כי פיצויים בגין אובדן השתכרות במהלך חייו של המערער ולאחר מותו נבדלים זה מזה מבחינה מושגית ואין לערבב ביניהם. בפסק הדין הובהר כי בעוד שתוחלת החיים נשקלת, פיצוי נפרד בגין שנים אבודות הוא מוקדם מדי. כדי למנוע התדיינות משפטית עתידית על אובדן השתכרות עתידי פוטנציאלי, בית המשפט קבע מראש פיצוי לעיזבון לאחר המוות. למרות שהמערערים העלו חששות בדבר פיצויי ראש נזק שונים, המשיב הגדיל מרצונו את הפיצוי ב-250,000 ש"ח, מה שהוביל לדחיית הערעור ללא פסיקת הוצאות נוספות.