בג"צ 3792/95

תקציר

במקרה של תיאטרון נוער לאומי שעתר לקבלת תמיכה כספית ממשרד החינוך, התרבות והספורט, התייחס בית המשפט העליון לסוגיות הנוגעות לחלוקת תמיכות המדינה למוסדות ציבור, ובפרט לתיאטראות. התיאטרון טען כי המשרד לא פעל לפי נהלי התמיכות שנקבעו וכי מבחני התמיכה שלו היו לקויים ולא שוויוניים. בית המשפט קבע כי תמיכות כספיות אלה צריכות לעמוד במבחנים שוויוניים כפי שמכתיב סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, המחייב כי הוצאות הממשלה לתמיכה במוסדות ציבור ייקבעו על פי מבחנים שווים המוסכמים על משרד האוצר והיועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט הצביע על כשלים פרוצדורליים, והצביע על כך שהחלטות בנוגע לתמיכות צריכות להתקבל על ידי ועדת התמיכות הממונה, ולא להתבסס רק על המלצות של גורמים חיצוניים. פסק הדין הדגיש את הצורך בקריטריונים אובייקטיביים, שקופים וצפויים להסדרת חלוקת הסובסידיות, ומתח ביקורת על הפער הקיים בין תיאטראות "ישנים" ל"חדשים". עוד צוין בפסק הדין כי השוויון המהותי, המחייב יחס שווה בין קבוצות מוגדרות כראוי, הופר על ידי החלוקה הנוכחית, שהעדיפה תיאטראות ישנים יותר. לפיכך, בית המשפט העליון חייב את המשרד לשקול מחדש את הקריטריונים של החלוקה ולשנות את פרמטרי הבדיקה להקצאות הסובסידיות כדי להבטיח הן אחריותיות והן שוויון בחלוקת התמיכות. בית המשפט הורה למשרד לשקול את החלטתו בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה ויישם את מתודולוגיית ההחלטה שלו במהירות, תוך שהוא דוחק בתיקונים להקצאות תמיכה עתידיות בשנת 1997, ובכך גם מזכה את העותר בהוצאות משפט.