בש"פ 8614/11

תקציר

התובע הצבאי הראשי ערער על צו בית הדין הצבאי לערעורים לאפשר למשיב גישה לחומרי חקירה הקשורים להרשעתו בתקיפה בנסיבות מחמירות והתנהגות שאינה הולמת. התובע טוען כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה משום שהיא יוצרת אנומליה בהליך הערעור, ומונעת ממנו לממש את זכותו לערער לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. משכך, טוען המשיב כי ההחלטה צריכה לעמוד בעינה, שכן לבית הדין הצבאי לערעורים יש סמכות להורות על שחרור חומרי חקירה. המשיב מוסיף עוד, כי ערעורו של התובע צריך להידון בבית המשפט הצבאי לערעורים, כאמור בסעיף 74(ה). עם זאת, הדבר מציב סוגיה שיפוטית, שכן בית המשפט העליון אינו דן בדרך כלל בערעורים של בית המשפט הצבאי לערעורים, וסעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי מגביל ערעורים של בית משפט זה לפסקי דין ולא להחלטות. בסופו של דבר, בית המשפט העליון פוסק לטובת המשיב ודוחה את ערעור התובעת מטעמים שיפוטיים. בית המשפט קובע כי בעוד שטענות התובע בדבר זכות הערעור תקפות, ההיסטוריה הפרוצדורלית החריגה של התיק יוצרת מורכבויות. מאחר שבית המשפט הצבאי לערעורים פעל כערכאה ראשונה בהחלטתו לשחרר את חומר החקירה, הוא מנע למעשה את האפשרות להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר. כדי לתקן זאת, מציע בית המשפט העליון כי היה על בית המשפט הצבאי לערעורים להחזיר את העניין לבית המשפט הצבאי האזורי לדיון ראשון. זה היה מאפשר אפשרות לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט מדגיש כי תפקידו אינו להחליף את פסק דינו בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, אלא להבטיח כי למערער תהיה גישה להליך ערעור משמעותי. פסק הדין מדגיש גם את הצורך בהבהרה חקיקתית לסגירת הפרצות בחוק השיפוט הצבאי, שעשויות להשפיע על הפסיקה הנוכחית.