ת"פ 482/04

תקציר

הכרעת הדין דנה באישומים שהוגשו נגד הנאשמים ובבסיס המשפטי להעמדתם לדין. בית המשפט דוחה את טענות הנאשמים כי יש לתקן את כתב האישום כך שישנה את הוראות החוק לפיהן הם מואשמים בכתב האישום. סעיפי האישום מבוססים על החזקת עתיקות גנובות לכאורה על ידי הנאשמים ואי הוכחת הרכישה כדין של הרכוש האמור, המהווה עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין. בית המשפט דוחה גם את טענת ההגנה לאפליה בתביעה, שכן לא עלה בידיה להביא ראיות מספיקות ליחס בלתי שוויוני. כמו כן, די בחזקת בעלות המדינה על עתיקות שהתגלו בישראל לאחר חקיקת חוק העתיקות, וכתב האישום אינו נדרש למסור פרטים נוספים. בית המשפט מדגיש כי מוקד כתב האישום הוא בתיאור העובדות ולא בהאשמה הפורמאלית. לכן, מערכת עובדות אחת יכולה לייחס לנאשם ריבוי עבירות, כל עוד הוא לא נענש פעמיים על אותה פעולה. עיקרון זה מאפשר להעמיד את הנאשמים לדין על פי נורמות מיוחדות וכלליות כאחד. עוד מובהר בפסק הדין כי חוסר ערכם של פריטי העתיקות אינו פוטר אותם מלהיחשב "רכוש גנוב", ויש להוסיף ולבחון סוגיה זו במהלך הצגת הראיות. ככלל, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענותיהם המקדמיות של הנתבעים ומדגיש כי האחריות הפלילית נקבעת על סמך עובדות המקרה ולא על סמך טענות אפליה נגד מדיניות האכיפה של התביעה. הכרעת הדין מסתיימת באישור תוקפו של כתב האישום ובדחיית בקשות הנאשמים לתיקונים.