בר"מ 9343/10

תקציר

בית המשפט החליט להתייחס לבקשה המקורית כאל ערעור, לקבל אותה ולדחות את החלטת בית המשפט קמא, ובכך להחזיר את התיק לדיון נוסף. החלטה זו התבססה במידה רבה על טעויות שעשה בית משפט קמא בפרשנות דברים שנאמרו במהלך דיון בפשרה. התיק סובב סביב הסכם פשרה שכלל התחייבויות לגבי חלונות אקוסטיים, מיזוג אוויר וקיר אקוסטי, כולם ניתנים לאכיפה על פי פקודת ביזיון בית המשפט. פסק דינו הקודם של בית משפט קמא פירש באופן שגוי את דברי בית המשפט ושייך אותם באופן שגוי לכל ההסכמים שנעשו, במקום להגביל אותם לחלונות ולמזגנים בלבד. ערכאת הערעור המליצה על פרשנות אובייקטיבית של טקסטים משפטיים, ללא קשר לכוונת השופט המקורי. המשיבים טענו כי חסמים משפטיים ומעשיים, כגון עבירות בנייה, מעכבים בניית חומות, אך סוגיות אלה זקוקות לבירור עובדתי, ולכן העניין מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע אם חסמים אלה קיימים כיום והאם ניתן להתגבר עליהם. למרות הטענות שהעדיפו התדיינות אזרחית כשיטת אכיפה חמורה פחות, העדיף ערכאת הערעור הליכי ביזיון בית המשפט על מנת להימנע מעיכובים מיותרים, נוכח ההיסטוריה הארוכה והדחיפות של מצבו של המערער. לפיכך, על בית המשפט קמא לקבוע אם קיים מכשול להקמת החומה, ואם כן, האם המשיבים יכולים לפעול להסרתה, תוך עידוד משא ומתן פוטנציאלי לפשרה. לבסוף, חויבו המשיבים לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בסך 7500 ₪.