תת"ע 4461-07-20

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, כאשר בדיקת נשיפה גילתה ריכוז אלכוהול בדם של 358 מיקרוגרם לליטר, מעבר לגבול החוקי של 240 מיקרוגרם. הפרקליטות הדגישה את חשיבות ההגנה על שלום הציבור וביקשה לגזור עליה עונש מאסר מותנה לשנת מאסר, פסילת נהיגה למשך שנתיים עד שלוש שנים ועונשים נוספים. לטענתם, תשע הרשעותיו של הנאשם בתעבורה, מתוכן שתיים בגין נהיגה בזמן פסילה, מצדיקות עונש חמור. ההגנה ביקשה עונש קל יותר, תוך שימת דגש על הודאת הנאשם, חרטה וחסכון בזמן שיפוטי, כמו גם רמת אלכוהול גבולית ומאמצי השיקום של הנאשם. בית המשפט הכיר בחומרת עבירות הנהיגה בשכרות ובכוונת המחוקק להטיל עונשים מחמירים. היא התייחסה למקרים קודמים שבהם "נסיבות מיוחדות" הצדיקו את קיצור תקופת הפסילה המינימלית בת השנתיים, אך אף אחת מהנסיבות הללו לא חלה כאן. בית המשפט שקל את עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם, לרבות הרשעות מרובות בגין נהיגה בזמן פסילה ומסירת רכב לנהיגה בשכרות, וקבע כי הן חמורות. עם זאת, צוין כי עבירות אלה בוצעו לפני מספר שנים, והעבירה הנוכחית אינה כוללת רמות אלכוהול גבוהות במיוחד בדם. באיזון בין הצורך בהרתעה לבין הנסיבות, גזר בית המשפט שלוש שנות פסילת נהיגה, שישה חודשי מאסר על תנאי, שישה חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 1,500 שקל. בית המשפט הזהיר את הנאשם מפני ההשלכות של עבירות נוספות ועודד שיקום. גזר הדין נועד להגן על הציבור, להרתיע את הנאשם ולשמור על נאותות העונש, עם זכות ערעור בתוך 45 יום.