ע"פ 6936/94

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח אחיו ונידון למאסר עולם. ההרשעה התבססה בעיקרה על הודאה שמסר המערער במשטרה. בערעורו טען המערער כי הודאתו פגומה משום שאין בה את ה"משהו" הנדרש שיאשש אותה, וטען כי ראיה זו אינה מפלילה אותו בעבירה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי טיבן ותכליתן של הראיות הקיימות מהוות תוספת מאמתת להודאה, ודי בה כדי להרשיעו. עוד טען המערער כי לא היה כשיר נפשית לעמוד לדין וכי לא היה שפוי בעת ביצוע הרצח. בית המשפט דחה טענות אלה, וקיבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוצגה ואת הערכתו של בית המשפט המחוזי לגבי ערנותו של המערער במהלך המשפט. זאת ועוד, בית המשפט דחה את בקשת המערער לפרש את הוראות סעיף 300א(ג) לחוק העונשין באופן שיפחית את עונשו בשל המצוקה הנפשית שנגרמה לו לכאורה מהתנהגותו המשפילה של אחיו. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי המערער אולץ להודות על ידי ארגון טרור, שכן טענה זו לא נתמכה בראיות כלשהן. השופט י' קדמי הציע לדחות את הערעור, והשופטים א' וג' טירקל הסכימו.